פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבוסיאם

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 22,965 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי פלאפון תקשורת בע"מ ("התובעת") כנגד מר עטוה אבוסיאם ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען של שימוש בקווי טלפון נייד, עלות שיורית של מכשירי טלפון נייד, ודמי יציאה מתוכנית, בקשר עם 6 מכשירים ניידים שרכש הנתבע מאת התובעת.

2.הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה, באיחור, וצירף בקשה להארכת מועד. בשל האיחור בהגשת ההתנגדות, החלה התובעת לפעול, וגבתה סך של 3,852 ש"ח בהוצאה לפועל.

3.טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן, כי על פי הסיכום שלו עם התובעת, היה סכומו של כל חיוב חודשי לא אמור לעלות על 700 ש"ח, ומאחר שנשלח חיוב ע"ס 1,500 ש"ח לערך, זה לא כובד על ידי הבנק הנמשך. חרף רצונו של הנתבע לשלם את החיוב האמור, העבירה התובעת את העניין לטיפול משפטי, והתנתה את חזרתו למעמד של מנוי פעיל בסילוק יתרת הערך השיורי של המכשירים (כ-8000 ש"ח), ואת עזיבתו את שורותיה בתשלום מלוא החוב. לעניין האיחור בהגשה טען הנתבע, כי חלק מהאיחור נבע מעונת החגים, והיתרה מהמתנה למסמכים מאת התובעת.

4.טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי הנתבע הפר את ההסכם עליו חתם, ולפיכך לא היה פסול בהתנהלותה; כי ההסכמים מזכים אותה בהעמדת מלוא יתרת הערך השיורי של המכשירים לפרעון מיידי, כמו גם בדמי יציאה מהתוכניות; ולעניין האיחור, כי הסברי החייב אינם מספיקים לשמש כ"טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד, בשים לב לאיחור של כ-3 חודשים בהגשת ההתנגדות.

5.בדיון שהתנהל בפני נחקר המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. בתום הדיון בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על כתבי הטענות, החקירה והטיעונים, כשסכום פסק-הדין לא יפחת מהערך השיורי של המכשירים.

6.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

7.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 12,600 ש"ח עבור קרן התביעה, וסך של 1,260 ש"ח (כולל מע"מ) עבור הוצאות ושכ"ט - ובסה"כ: 13,860 ש"ח. מתוך סכום זה יופחת הסך שנגבה כאמור לעיל בהוצאה לפועל, ועל כן על הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 10,008 ש"ח.

8.סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל. אם לא ישולם הסכום, יבוצע פסק-הדין במסגרת התיק שנפתח לביצוע התביעה, לאחר עדכון סכום החוב בהוצאה לפועל.

ניתן היום, י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: